פסח בבית השיטה-העומר והסדר מדור לדור
סדר פסח וקציר העומר בבית השיטה 1937-2015 מדבריו של אריה ב.ג על החג ומשמעותו
2000 ניסן תש”ס, אפריל
|
כבר בשנת 1929 חגגו ראשוני קבוצת החוגים את הפסח עם הגדה מקורית משלהם שלא היתה מגובשת ולא היתה מבוססת על ההגדה המסורתית. ב 1934 חגגו את הפסח במעיין חרוד עם הגדה משופרת ותוספות היתוליות בעיקרן יחד עם השמעת קונצרט מוזיקלי שהושמע מפטיפון. הפסח הראשון שלנו בעמק נערך במחצבה,ושתי תמונות מפסח זה מובאות כאן. ב-1937 נערך הפסח הראשון בבית השיטה בסככה מאולתרת שהוקמה במרכז המחנה. וב- 1938 נערך העומר הראשון בשדותינו.
|
בשנות החמישים לאחר הפילוג הגדול הוציא כל זרם קיבוצי הגדה משלו.השומר הצעיר,הקיבוץ המאוחד ומשקי איחוד הקיבוצים כל אחד גיבש הגדה שתתאים לתפיסת עולמו ורק ב- 1985 יצאה הגדה משותפת לכל הזרמים הקיבוציים. הגדה זו נערכה עלידי אריה ב.ג שעמד בראש ועדה בין קיבוצית מכובדת. את ההגדה עיצב גד אולמן והיא הודפסה מאז ב-18 מהדורות. |
1951 | |
1961 | |
1970 | |
1976 | |
1972 | |
2004 | |
למה לנו הגדה קיבוצית(אריה ב.ג)
“…ההגדה הקיבוצית מחודשת ומותאמת לחברתנו, לזמננו, למקומנו, לתפישתנו את ההיסטוריה מיציאת מצרים עד קום המדינה. היא מקראית (בניגוד למסורתית, שהיא מדרשית), אך גם היא כבר קיימת 40 שנה ויותר… הבה נשאל את עצמנו למה האדם הדתי, וכמוהו האדם במבנה השבטי, בו קיימים טקסים ופולחנים לפי עונות השנה הקבועות ומחזור החיים – קורא את אותה הגדה שבעים דורות ולא יעלה על דעתו לשפוט את ליל-הסדר האחרון, האם היה מעניין או משעמם. עבורו הנוכחות בליל הסדר היא נתון, הציפיות שלו מוגדרות, יש לו הגדות עם הטקסט הנאמר, שהוא חי אותם בריגוש מתחדש מדי שנה… זאת גדולתו של התנ”ך שכל קטע שבו הוא גם עבר וגם הווה ורמז לעתיד, גם של אבותי גם שלי וגם לבניי ונכדי…”.
אפשר וראוי לשנות מאת אורי הייטנר -פסח תשע”ג 2013
במאמרו “חירות ועצמאות” כותב אורי אליצור: “ההגדה משמרת את שני המשפטים ששתלו בתוכה חכמי בבל, ושנאמרו בארמית כדי שכל יהודי יבין מה הוא אומר: ‘השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל’ ו’השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין’. השנה אנחנו כאן, ובשנה הבאה הלוואי ונהיה בארץ ישראל; השנה אנחנו עבדים, ובשנה הבאה הלוואי ונהיה חופשיים. היום, כאשר יהודים במדינת ישראל אומרים את שני המשפטים האלה, צריך לקוות שיש איזה מלאך בשמים שמסנגר עלינו ואומר לריבונו של עולם אל תכעס עליהם, הם לא באמת כפויי טובה כל כך, הם פשוט לא מבינים ארמית (ובמאמר מוסגר נאמר שבאמת הגיע הזמן שמישהו מחכמי ארץ ישראל של ימינו יאזור כבר אומץ ויורה למחוק את שני המשפטים האלה מן ההגדה או לשנות אותם)”. ראוי אורי אליצור לשבח, שהרי אין זה עניין של יום יום, שיהודי דתי אורתודוכסי יקרא לשנות את נוסח הגדה של פסח, למחוק או להחליף משפטים. והנה, קם מישהו מחכמי ארץ ישראל של ימינו ואזר אומץ לשנות. אריה בן גוריון זצ”ל, ממייסדי קיבוץ בית השיטה, מאנשי הרוח והתרבות המובהקים של התנועה הקיבוצית, מייסד מכון “שיטים” – מכון החגים הקיבוצי ועורך הגדה של פסח של התנועה הקיבוצית, שינה את “השתא הכא לשנה הבאה בארעה דישראל” ל”השנה אנחנו גאולי ישראל, לשנה הבאה כל ישראל בני חורין בארעא דישראל”.
אכן, מגוחך לשבת בארץ ישראל ולומר “השתא הכא בשנה הבאה בארעא דישראל”. אולם, האם בכך שאנו יושבים בא”י ואפילו במדינה היהודית החופשית, אנו פתורים מלייחל לקיבוץ גלויות ולעליית כל העם היהודי למולדתו? הנוסח של אב”ג נותן לכך מענה.
עם זאת, אב”ג הקפיד לא לשנות את “השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין”. איני עבד, ואם המשפט הזה היה בלשון יחיד, אולי היה לי קושי לומר אותו. אולם כקולקטיב – כל עוד יש בתוכנו עוני, והרי אדם עני אינו בן חורין, וכל עוד יש בתוכנו סוגים של עבדות – עובדי קבלן, עובדים בשכר רעב, עובדים שנאסרת עליהם ההתארגנות, עובדים שזכויות יסוד נשללות מהם, סחר בנשים וכד’, טרם יצאנו כחברה מעבדות לחירות. ומן הראוי שבשבתנו סביב שולחן הסדר נעלה על סדר יומנו את המחויבות לצדק חברתי ולערבות הדדית כדי שבשנה הבאה נהיה בני חורין.
אני רואה חשיבות בעצם התובנה שיש לשנות את ההגדה ולהתאים אותה למהפכה הגדולה בתולדות העם היהודי – הציונות והקמת מדינת ישראל. הרי לא קיבלנו את ההגדה בהר סיני – היא נכתבה לאורך דורות ורק בימי הביניים התאבנה. ההגדה המסורתית שונה מ”הוראות ההפעלה” של סדר פסח, המופיעות במסכת פסכים במשנה, וזאת על מנת להתאימה להשקפת עולמם של כותביה בדורם. אלא שהשקפה זו שונה וזרה לנו, ואינה רלוונטית עוד.
|
בית השיטה 16למאי 1938 (בנימין גל כותב להוריו המסתייגים מתוכן הסדר בקבוצת החוגים ב- 1938 )
[ט”ו באייר, תרצ”ח, יום ב’]
אבא ואמא היקרים.
אתה רואה, אבא, שאנחנו לא כל כך נוראים כפי שמספרים לכם. והקשרים שלנו עם עברוֹ של העם הם על כל פנים לא יותר חלשים משל חובשי הירמולקות. אנחנו רק חושבים שחופש המחשבה הוא גם כן אחד מערכיה היסודיים של היהדות וכשאנחנו יונקים ממקורות העבר אין אנחנו מאבדים את חוש הבקורת ואיננו חושבים שיש לקדש במדה שוה את כל מה שטבעו הראשונים. ואם המאמר “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים” אומר הרבה מאוד ללבי, הרי ששמחתי מאוד על הכללתו בהגדה אבל מה לעשות – ההגדה המסורתית איננה ממלאה את כל מה שיש לנו אל הפסח, אל חג החרות וחג יציאת מצרים שבכל הדורות. ואנחנו מגששים באפלה. והנה במשך השנים האחרונות הלכה והתפתחה צורה של הגדה בכל הקבוצים כמעט. הגדה שהתחילה בפינות שונות ובצורות שונות, היו הרבה הגדות עלובות ודלות. והנה לאט לאט נוצרת בכל זאת איזו דמות של חג חדש בקיבוצים, והחג הוא באמת חג גדול לנו. סיפר לי ברל כצנלסון שהיה אצלנו בחוהמ”פ בכינוס, שהוא היה בליל הסדר בגבעת ברנר, ומעולם עוד לא ראה בשום בית כנסת יהודי בשעת נעילה יראת-חג ורוממות קודש כזו ששררה באולם בגבעת ברנר בשעת החג. ואינני חושב שגבעת ברנר שונה בזה מאיתנו, או מכל קבוץ אחר. עוד הרבה מתלבטים ומגששים בעיצוב דמות החגים אצלנו. אבל מה שהוא בכל זאת הולך ונוצר. ואם הגענו לכך שיהודי כמוך נהנה מההגדה של קבוצת החוגים הרי זה ודאי הישג גדול. אני שולח לכם את ההגדה ותעיינו בה שוב. שילַבנו בחג שלושה גורמים עיקריים: א. חג האביב שהתבטא בסדר הבאת העומר – כל הציבור יוצא לשדה לפנות ערב לטכס הקציר, הקציר מלווה בשירים ובהקראות על האביב והעומר.
ב. יציאת מצרים – נכלל בהגדה בחלקה הראשון וכולל קטעים מההגדה המסורתית, התנ”ך ומאמרות חזל וכו’.
ג. החלק השלישי הוא השאיפה לחרות בכלל. השעבוד בגלות ויציאת מצרים של דורנו. מצאנו לנכון לשלב גם את דורנו ושאלותיו למרות מה שבענין זה נראה אולי “פחות חשוב”, אבל אני חושב שזה היה גורע מערך החג בשבילנו אילו לא היה ניתן ביטוי לשאיפת החרות כפי שאנו חשים אותה יום יום. בעריכת ההגדה השתתפתי גם אני וגם כתבתי קצת. את הקטע המתחיל ב”ועבדים היינו בכל דור ודור” ועוד. החג עצמו היה גרנדיוזי. באו כל ידידנו הקרובים והרחוקים. באו, כרגיל, הרבה הורים של חברים. ערב החג היה ממש “כמו בבית”. רחצו, מרקו וגרדו, אכלו בחוץ וכו’ וכו’ כנהוג.
חול המועד היה מוקדש לכנוס מועצת “המחנות העולים” שאין לי עכשיו כח לכתוב עליה. ושלום שלום לקרוב ולרחוק בנימין גל
|
1979 | |
לתשומת לב האורחים והחברים
עם הרמת “כוס האביב” מלווים הורי ילדי הגנים את ילדיהם לגן. ההשכבה – ע”י עובדות הגנים.
*
גם האורחים מתבקשים לא להישאר עם ילדים בגיל הגן באולם הפסח לאחר”כוס האביב”.
*
נא לא לפנות אל התורנים אלא בזמן הארוחה בלבד מועדים לשמחה
|
|
1945 | הוראות התנהגות |
1979 | ||
1947 | ||
במשך השנים הוצאו עלידי ארכיון החגים ומכון שיטים הגדות יעודיות המותאמות לקהלים שונים: הגדת פסח לגן,הגדת פסח בחוג המשפחה,הגדת פסח באנגלית ורוסית לטובת העולים החדשים והמתנדבים בקיבוצים ועוד.
|
||
ההגדה של פסח במבט היסטורי וארכיאלוגי – מצגת |
אפילו בשנים הקשות הרחוקות, שהיום הן נזכרות כל-כך מתוקות,
כבר היינו חוגגים את הפסח ברוב שמחה והדר.
בכל החודש שבין פורים לפסח, התכוננה המקהלה לשירי ה”סדר”.
הילדים היו חומקים, אחד אחד, באין רואה מבתיהם,
יושבים בדממה מאחורי כתלי חדר-המוסיקה,
בולעים באוזניהם את המנגינות היפות והמילים המשונות ולומדים אותן על פה, בקלי קלות, מהר יותר מחברי המקהלה.
בשבוע שלפני פסח, היו בונים להם, בכל גן ובכל כיתה,תבון לאפיית מצות. בבתים היו – עורכים נקיונות. בו בזמן…
בו בזמן, הלכו כולם בסך למחסן-הילדים והיו מודדים חצאיות יפות לילדות ומכנסים קצרים עם חנות – לילדים.
בקוצר רוח ספרו את השעות עד לסדר.
כיוון שחדר-האוכל היה צר מהכיל את כל החברים, הילדים והמוני האורחים
שבאו אפילו אז באותם ימים, היינו עורכים את הסדר, בכל מיני מקומות משונים,
במתבן, בזיתיה ואפילו ברפת חדשה, לפני שבאו לשם הגברות, הפרות.
האם גם בשנים האחרונות יורד גשם בכל ליל-סדר?
בשנים ההן, בכל אופן, ירד המלקוש בכל שנה,
כמו להרגיז , כמו להכעיס, דווקא בליל- הסדר!
אבל מי שם לב?
בתוך המתבן, או הזיתיה, או הרפת החדשה, היו אור וחום ויופי שירה, סעודה טובה ושמחה אדירה
ואם טפטף פה ושם סילון של גשם – באמת לא נורא!
הבנות נפנפו להן בחצאיות החדשות והחולצות הצחורות. והבנים
והבנים – אם היו צריכים, או לא כל-כך – פתחו מדי פעם חנויות המכנסים והשתינו בצהלה בכל פינה, תחת כל עץ, בתענוג אין קץ…
וככלות הסעודה, שירי המקהלה, עם תום ההגדה, לאחר מציאת האפיקומן וקבלת המתנה,
היתה מתלקחת ההורה כאש להבה,האבות היו מעמיסים הילדים על כתפיים
ורוקדים ושרים, עם כל הנשמה עד לב השמים.
|
שירי פסח מכל הזמנים – הקש על הקישור להתחלת הסרטון
עבדים היינו
הא לחמא עניא
עשרת המכות
דיינו- נחמה רז
די דיינו – אביהו מדינה
ממזרח שמש
למען אחי ורעי- קרליבך
בצאת ישראל ממצרים
שיר המעלות- חנן יובל
זה היום עשה ה’- קרליבך
אלי אתה ואודך
כי לו נאה
חד גדיא-שלומי שבת
קרב יום- חנה רובינא
|
פסח בבית השיטה 1985 עם שבו כאב הסדר
הקישו על דף החסל (שמע בלבד) חלק שני |
1959 | |
העומר היה חלק מהסדר וכלל את כל הציבור. עם השמע הפעמון הופסקה כל מלאכה והחברים הלכו לחדרם להתלבש בבגד החג ואחרכך התרכזו על הדשא הדרומי ממתינים לפעמון בשעה ארבע וחצי עת כל הציבור יצא בתהלוכה מאורגנת אל שדה העומר. בראש התהלוכה הובילו רוכבי הסוסים אחריהם אוחזי החרמשים ואחריהם הילדים והחברים. בתום העומר הובילו החברים את האלומות למקום הסדר שהיה מתחיל בשמונה בדיוק. הישיבה במקומות המסומנים דרשה זמן רב ולאחריה כמעט ולא היה ניתן לנוע באולם.כבר בשנות הארבעים השתתפו מאות חברים ואורחים בסדר בבית השיטה ובשיאו כלל הסדר קרוב ל-1500 איש. למטה העומר בשנים 1950-1954 |
1950 | |
1971 | 1954 |
1979 | |
1985 | |
עריכת שולחנות-1944 בסוכה המיוחדת | מכינים את הקנידעלך לסדר-1979 |
1978 | |
במחצבה | |
בסדר שנערך במעין שאריק ומרימציק-1936 | השומרים בסדר אליהו אלף ושושנה אילת |
הסדר התנהל בסדר מופתי וקשוח וכולם התנהלו בהתאם-השומרים,הסדרנים,המטפלות,אנשי
המקהלה והקריינים,המבשלים בסירים מחוץ לאולם סדר,מחלקי האוכל.
ההוראות חולקו כדף תוספת בהגדה והוראות נוספות ביומן הקבוצה.
סדר האכילה
א. אחרי “הא לחמא עניא” (עמ’ 7) – אוכלים רק את המנה הראשונה (דג) ושותים כוס ראשונה. אין להטריח את התורנים בשעת הארוחה הראשונה. יש להזדרז ולהיות מוכנים להמשך, כדי לא לעכב את ביצוע ההגדה.
ב. הארוחה העיקרית תבוא אחרי הברכה (עמ’ 33). בהפסקה זו יגישו התורנים את התבשילים החמים.
ג. בתום קריאת ההגדה אחרי “חסל”, יגישו התורנים קפה ועוגות.
ד. יש לשמור על השקט משך כל קריאת ההגדה. הציבור מתבקש שלא לפצח מצות, אלא בשעת האכילה. הילדים חייבים לשבת בשקט ע”י הוריהם.
ה. ילדי הגנים ישתתפו ב”סדר” עד לאכילת המנה הראשונה (אינם משתתפים באכילתה!) מיד לאחר “הא לחמא” יש להוציא את ילדי הגן מחוץ לאולם, מצד מערב, שם תחכה מכונית לילדים, ו ה מ ט פ ל ו ת תסענה להשכיב אותם.
|
הישיבה היתה צפופה על לוח עץ בנין ברוחב 20 סנטימטר ולאחר הישיבה לא התאפשרה תנועה – 1944 | המקומות היו מסומנים וחולקו כרטיסים לכל משפחה וחבר לפי רשימה מראש-1970 |
1971 | |
ליד האורגן יוסף שריג מנצח ארנסט- בתזמורת:מוטי,יעקב,שלמה,מיכאל,אמציה,זכרי,וחוולה | 1971 בבית תרבות |
מזכרונות עזריה אלון שנה לאחר בואי לבית השיטה (1938) התכנס צוות לתכנן את כל החגים. אינני זוכר את שמותיהם, ועד כמה שזכור לי הייתי בצוות זה. פסח נחוג כבר כמה שנים לפני כן, אך עתה עוצב תוכנו: לא עוד הגדה היתולית או סיפורי-משק בנוסח ההגדה, אלא עיבוד של הגדה מסורתית ברוחנו: סיפור יציאת מצרים וכניסה לארץ כנען, ופחות סיפורי ניסים, הכנסת פרק “האביב” ועוד. בשנים הראשונות עוד “פחדו” מאלוהים, והוציאו אותו מתוך ההגדה. דויד אלקינד (אלף) עיצב הגדה מצוירת, שנדפסה תחילה בסטנסיל, ולאחר שנים זכתה להדפסה בבית דפוס. לארנסט הורביץ היה חלק גדול ביצירת סדר הפסח: בצד מנגינות של יהודה שרת, שהקדים אותנו בכמה שנים ביגור (חיבר מנגינות שהושרו כבר בתנועה), הכניס ארנסט להגדה הרבה מוסיקה קלאסית. לכמה פסוקי תנ”ך מ”שיר השירים”, תורה ונביאים הוא עיבד את הטעמים ללחן מודרני, ולשני קטעים מן המשנה – “מעשה ברבי אליעזר” ו”כשהיו ישראל עומדים על שפת הים”, הוא כתב לחן ברוח ניגון התלמוד. המנגינות הללו מושרות עד היום הזה. במשך 67 שנים רצופות אני שר את הקטע “וירדפו מצרים”.
פסח היה החג הגדול. בשנת 1936 חגגו אותו לאחרונה ליד המעיין, ובשנת 1937 חגגו אותו לראשונה בבית-השיטה, בסככה שנבנתה במיוחד ב”עיגול”. בכל שנה היה צריך למצוא מקום התכנסות לכל העם. כך נדד החג מסוכה מאולתרת לאולם הזיתייה, לרפת שעוד לא אוכלסה, ואחר-כך למה שנקרא “בית התרבות” ולחדר-האוכל. המקהלה הגדולה עמדה במרכז הסדר, ולא מעט בני משפחות רגזו על כך שאבי או אם המשפחה עומדים על הבמה כל הערב במקום לשבת איתם. היו מי שראו בכך “קונצרט”, ובמשך השנים נשרו מן הסדר הכללי, ועשו סדר משפחתי-פרטי. אורחים לא חסרו, ובשנת שיא לקחו חלק בסדר 1.500 איש בצפיפות רבה. שיאי החג היו שירת “קומו תועי מדבר” במנגינתו המקסימה של יהודה שרת, והסיום “חד גדיא” ו”אחד מי יודע”. במשך שנים היו רבים נשארים לאחר הסדר לשירה אל תוך הלילה.
בשנים הראשונות הקדים את הסדר טקס קציר העומר בחלקה שהוכנה מראש על-ידי הפלחים, ומצעד האלומות פתח את הערב.
לחג הפסח היו מסגרת ומסורת, אבל את יתר החגים היה צריך לברוא יש מאין.
|
1978 | |
פסח תש”ג 1943/ ארנסט הורביץ
פורסם ביומן הקיבוץ
על בניין ההגדה שלנו, על התכנית המוזיקלית השנה והרהורים לקראת החג
כבר אשתקד ידענו שההגדה שלנו תשמש לנו לפחות שנתיים. יש בזה מן החיוב ומן השלילה גם יחד. מצד אחד מתבטאת כאן הסטאטיות שאליה הגענו בכל שטחי החיים החברתיים שלנו. אין עלייה חדשה, אין אנשים חדשים, אין רעיונות חדשים. מחשבותינו מתאבנות, כביכול. כל אלה – כתוצאה מהקפאת המסגרת החברתית והתרבותית בימי המלחמה. ואילו הצד החיובי שבדבר הוא, שהישובים מתחילים לגלות פרצוף תרבותי מסוים, שיש ביטוי מקורי ומתגבשים הקווים האינדיבידואליים של הישוב. ברצוני להתעכב על בנין התוכן ועל התוכנית המוסיקלית של ההגדה המודפסת שלנו.
דומה שהרגע הזה, בו מופיעה שוב על שולחן ה”סדר” ההגדה של אשתקד, מתאים לניתוח כזה. אם, לעומת השנה שעברה לא שינינו כלום, הרי שגם לעומת השנים הקודמות הסתפקנו בשינויים קלים בלבד. את המעבר המכריע עשינו לפני שלוש שנים, בשנת ת”ש(1940), כאשר צרפנו להגדה שני גיליונות קטנים בני ארבעה עמודים. האחד הכיל את שירי האביב, ואילו השני בסוף ההגדה, הכיל שירים לאחר הסעודה. עדיין לא העזנו להכניס בתוך ההגדה גופה את שתי התוספות הללו, אך הניסיון הצליח. כיום אין אנו יכולים לתאר לעצמנו צורה אחרת של ה”סדר” זולת: חלק האביב, החלק הראשי – מעבדות לחרות, והחלק האחרון – העממי ביותר בין שלושת החלקים מפרידות שתי ארוחות – אחת ראשית, כמו בסדר המסורתי והאחרת קלה, “אביבית”,
בנין ההגדה הוא סימטרי בהחלט. החלק הראשי נמצא במרכז ומתחלק אף הוא לשני חלקים סימטריים. הראשון – הוא החלק ההיסטורי המלווה את עם ישראל ממצרים של פרעה עד המדבר. השני – הוא החלק האקטואלי, המתאר את סבל הגלות ומבטא את תקוות הגאולה. הציר בין שני החלקים הללו משמש “קומו תועי מדבר”. על ידי כך הופכת הפואמה הגרנדיוזית הזאת למרכז ה,סדר” כולו.
“הריני” מופיע לפני הארוחה הראשונה כחלק בלתי נפרד מחגיגת האביב.
חלק האביב אינו חגיגת טבע טהורה. גם הוא מושפע מהנושא העיקרי של הערב. חגיגת הטבע מתקיימת בחוץ, עם קציר העומר. התחלת ההגדה – זהו קידוש האביב. הוא מתחיל בו במקום שנסתיימו החגיגה בחוץ, שירת האביב והכנסת האלומות על ידי הילדים. אך הטקס פונה פנימה, ללב “זרעינו במענית לבב”. זהו האביב שבלב, אביב פנימי יותר. לא מקרה הוא שהחלק הזה מסתיים בתפילה.
קווים דומים נמצא בחלקה השלישי והאחרון של ההגדה. עם היותו מורכב כולו שירים עממיים הוא ממשיך את הקו הניתן על ידי החלק הראשי ועומד תחת הסימן “נצח ישראל לא ישקר”. בזה הוא ממלא את התפקיד של החלק השני, אשר בהגדה המסורתית הכוונה היא אותה הכוונה. הגיוני הוא, אפוא, שגם אנו מסיימים באותם השירים העממיים הידועים לנו מההגדה המסורתית.
בנין ההגדה משפיע, כמובן גם על תוכנה המוסיקלי. כבר הזכרתי את “קומו תועי מדבר”. השיר הזה משמש ציר לכל ההגדה. סביבו – בחלק הראשי – נמצא מוסיקה קלאסית. היש הצדקה לדבר? האין באך והנדל פוגעים בחג הפסח כחג יהודי? לדעתי, אין הדבר כך, אנו שואפים לרנסנס חדש, באמנות כבחיים, וסגנון של רנסנס יוכל להיווצר רק אם נציל את היצירות הנעלות ביותר מתוך העולם התרבותי הישן ונעבירו לאווירת חיינו האישיים.
מהמוסיקה הקלאסית נמצא בחלק הראשי של ההגדה, כאשתקד: א) בחלק ההיסטורי – שיר מקהלתי להנדל מתוך “ישראל במצרים” – “ויעברו בתוך הים”; ב) בחלק האקטואלי – מוסיקה לבאך. נוסף לכל יש לנו מוסיקה קלאסית בחלק הראשי. המבוא הזה צריך לעמוד בקשר ידוע ל”עם השמש”. מצאנו אשתקד קטע מתאים במוטטה לסקרלטי ונביא השנה קטע מתוך “הקנטאטה של הבונים החופשיים למוצרט.
.בחידוש מופיע השנה “מה נשתנה” מושר בפי הילדים. היצירה הזאת נתרמה על ידי ד”ר פ. גרנדביץ שכתב אותה בשביל ילדינו. היא כתובה בשיטת “12 הטונים” המודרניסט של ארנולד שנברג.
|
ארנסט העמיד במרכז הערב את הצד המוזיקלי כמרכיב דומיננטי אך עד 1947 התמונה השתנתה והתאזנה לסדר המוכר היום שבמרכזו המקהלה הגדולה כמובילה באיכותה ושירי סולו הלקוחים מהמסורת המקראית ומהשירה העממית המשלבת את הלחנתו של ארנסט ושל קודמו יהודה שרת. ההגדה שהודפסה ב 1947 התקבלה והשתרשה וכמעט ולא שונתה עד היום. |
1970 | |
1970 | |
בשיאה מנתה המקהלה והתזמורת למעלה מ-50 משתתפים קבועים ומתמידים לאורך שנים | ” בקומו תועי מדבר “הצטרפו למקהלה חברים נוספים עד כי הבמה היתה צרה מלהכיל את עוצמת החוויה |
המנצח על הצד המוזיקלי היה והנו איש מפתח בהובלת הסדר והשרשת החוויה העוברת מדור לדור,חוויה שבמרכזה המקהלה והתזמורת | ארנסט היה המנצח הראשון אחריו לקח השרביט יוסף שריג ולאחר נפילתו המשיך בדרכו מוטי כוכבא שהעביר ההובלה ליחזקאל דורי עד היום |
עם בוא ההפרטה והשינוי באורחות החיים הקיבוציים רבים פנו לסדר משפחתי צנוע ומקומי דבר שהביא להתמעטות משתתפים בסדר הכללי | בשנים האחרונות המקהלה הצטמצמה מאוד הישיבה נעשתה מרווחת יותר ופנים חדשות עלו על במתנו ובהם פני תושבים ובנים ונכדים של בנינו שעזבו אך ליבם אתנו באבל ובחג |
בשירים לאחר הסעודה הצטרפו והופיעו ילדים רבים בשירה והמחזה של קטעים מההגדה והמסורת העממית | ” אחד מי יודע וחד גדיא”בתלבושת תואמת וחיוך נעורים הם שיא נוסף לקראת סיומו של הסדר הארוך |
קישור למקורות לפסח במכון חגים “שיטים” |
חדר האוכל בקיבוץ , באדיבות אתר אנשים בישראל ופרופ. עוז אלמוג (לחצו על התמונה)
סדר פסח משנת 1985 במלואו.שבו אב הסדר
אורך הסדר 90 דקות
נא להקיש על התמונה למטה
הגדה של פסח – מה נשתנה בדורנו |
בכל פסח שואל אדם יהודי את עצמו: מתי נולדתי? איפה נולדתי? בן כמה אני (היינו – מהו הזיכרון ההיסטורי אותו אני נושא בתוך אישיותו במודע?) זיכרון יציאת מצרים הוא האירוע הראשיתי והמשמעותי ביותר בעיצוב תודעתנו הלאומית, המשפחתית והאישית את המגמה של ההגדה המסורתית לצטט את פסוקי המקרא ללא הסיפא – הבאת ישראל ליעדם הסופי לארץ ישראל – אפשר למצוא בתשובה המקובלת לשאלה “למה מוזגים בסדר פסח ארבע כוסות?”. התשובה המסורתית היא בהתאם ל”ארב לשונות הגאולה” המופיעות בשמות פרק ו’: 1. והוצאתי 2. והצלתי 3. וגאלתי 4. ולקחתי. |
סדר פסח בבית השיטה 2009
השנה חגגנו עם 650 חברים ,תושבים ואורחיהם את הקראת ההגדה בפעם ה 80 ברצף משנת 1929 | פנים חדשות רבות נראו השנה על הבמה ובקהל אב הסדר היה חגי ב.ג ועל המוזיקה יחזקאל ד. |
בתזמורת הינעימו גנדי וסלאבה,ויעקב בסקספון ועל הילדים הובילו מירה,חוולה דינה וחמדה | התוכנית כמו תמיד נמשכה שעתיים ומחצה בניהולם של רות אורן רחל,אפרת ורות אלון |
הניהול והלוגיסטיקה דפקו כמו שעון בניצוחה של שונה והגברה ללא דופי של אורי ויהלי גל היתה תענוג לאוזן | עכשיו נותר לסכם ולשפר לקראת השנה הבאה ביחוד בתחום המזון והמקהלה שמשוועת לגדול |
בשירים לאחר הסעודה הצטרפו והופיעו ילדים רבים בשירה והמחזה של קטעים מההגדה והמסורת העממית | ” אחד מי יודע וחד גדיא”בתלבושת תואמת וחיוך נעורים הם שיא נוסף לקראת סיומו של הסדר הארוך |
צילום :חיים בניאן
סדר פסח בבית השיטה 2010
הטקס נפתח במצעד נושאי עלומות העומר שעבר בין כל השולחנות | אב הסדר היה חגי בן גוריון שהנחה הסדר בקלילות וענין לאורך שלוש שעות מהנות |
בשירים לאחר הסעודה הצטרפו והופיעו ילדים רבים בשירה והמחזה של קטעים מההגדה והמסורת העממית.
על המוזיקה היה אחראי יחזקאל דורי שגם לימד אותנו מנגינה חדשה לחסל סדר פסח |
” אחד מי יודע וחד גדיא”בתלבושת תואמת וחיוך נעורים הם שיא נוסף לקראת סיומו של הסדר הארוךבו הופיעו גם משפחת אושיק אפרים עם ארז ועמיקם. |
סדר פסח בבית השיטה 2011
בסדר הפסח השתתפו 470 חברים אורחים ותושבים רבים
על הארגון וההפקה היו אחראים רות אורן,שונה ורחל מרוז. |
” אחד מי יודע וחד גדיא”בתלבושת תואמת וחיוך נעורים הם שיא נוסף לקראת סיומו של הסדר
אב הסדר היה חגי בן גוריון ועל המוזיקה היו אחראים אלה ,יוחצי איילון, סלאבה וגנדי על הביאן. |
בשירים לאחר הסעודה הצטרפו והופיעו ילדים רבים בשירה והמחזה של קטעים מההגדה והמסורת העממית. | ” אחד מי יודע וחד גדיא”בתלבושת תואמת וחיוך נעורים הם שיא נוסף לקראת סיומו של הסדר . |
הסדר והעומר בבית השיטה 2013 |
https://www.youtube.com/watch?v=vi-WHrOXmPw העומר בשדותינו בשנת 2013.עריכה כרמית |
ליל הסדר נערך כהלכתו ביום ב’ י”ד בניסן, 25.3.13 בחדר האוכל.
באווירה חגיגית נשמעה תרועת הפתיחה לנושאי האלומות והסדר התחיל כהלכתו, עם מעל כ-500 איש.
קראנו ושרנו את ההגדה בניצוחו המוזיקלי של יחזקאל דורי. אב הסדר – חגי בן גוריון ניהל את הסדר שהסתיים כעבור כשלוש שעות בהתרוממות רוח ובשירת “חסל”.
*
טקס קציר העומר הביא לשדה כ-400 איש!! המסגרת ‘הביתית’ הוכיחה את עצמה כמתאימה לנו ביותר. במהלך הטקס שולבו קטעי קריאה, שירה ומחול. שורת הקוצרים לא התקצרה והאלומות נערמו במהירות על ידי אימהות ובנותיהם. שעה של יופי בין הערביים.
רוב תודות לצוותים שהנעימו לנו את החג:
צוות ליל הסדר: רות אורן, ליאור בר, עזה, שונה, חגי, יחזקאל, עפרית אקרמן, עפרה שפר, אלה אדר, גיא גורן, יהלי גל, חמדה, המזח”ט, ירדן שרון, נוקי, אילנית, ניצן שפר, מיכאל סלע, סמדר עילם, עובדיה.
צוות חיסול מתנדב: ירדן, אור דביר, אלעזר בהיר, יפתח פרח, רחלה שונרי.
צוות העומר: נתנאל, גידי, חמדה, חנה פלג, יעקב שרגא, מיקי, גיא גורן.
התזמורת: מיכאל, זכרי, יחזקאל, אורי גוריון.
|
הסדר והעומר בבית השיטה 2014 | ||||||||||||
ליל הסדר נערך כהלכתו ביום ב’ י”ד בניסן, 14.4.14 בחדר האוכל.
באווירה חגיגית נשמעה תרועת הפתיחה לנושאי האלומות והסדר התחיל כהלכתו, עם כ-490 איש.
קראנו ושרנו את ההגדה בניצוחו המוזיקלי של יחזקאל דורי. אב הסדר – חגי בן גוריון ניהל את הסדר שהסתיים כעבור כשלוש שעות בהתרוממות רוח לאחר חד גדיא של הילדים ואחד מי יודע עם 70 איש וילד על הבמה ולסיום בשירת “חסל”.
*
טקס קציר העומר הביא לשדה כ-200 איש!! המסגרת ‘הביתית’ הוכיחה את עצמה כמתאימה לנו ביותר. במהלך הטקס שולבו קטעי קריאה, שירה ומחול. שורת הקוצרים לא התקצרה והאלומות נערמו במהירות על ידי אימהות ובנותיהם. שעה של יופי בין הערביים.
רוב תודות לצוותים שהנעימו לנו את החג:
צוות ליל הסדר: רות אורן, ליאור בר, עזה, שונה, חגי, יחזקאל, רחלה שונרי, עפרה שפר, אלה אדר, יריב חזן ומיקי על ההגברה, , חמדה, אילנית, ניצן שפר, מיכאל סלע,
.
צוות חיסול : בניהול ליאור בר.
צוות העומר: נתנאל, גידי, חמדה, חנה פלג, יעקב שרגא, מיקי, גיא גורן.
התזמורת: מיכאל, , יחזקאל, אורי גוריון.
|
http://www.youtube.com/watch?v=VF4NC02jWS4&feature=email אחד מי יודע -אוהד נהרין
יציאת מצרים בגרסת youtube גרפי ומרשים-
הגדה קיבוצית לפסח -באדיבות אתר נוסטלגיה בעריכת דוד סלע הגדה קיבוצית היא כינוי כולל לשלל הגדות “מחודשות” לליל הסדר של פסח, שיצאו לאור בעיקר (אך לא רק) בחוגי התנועה הקיבוצית בארץ ישראל. הגדות אלו אמנם מבוססות בחלקן על ההגדה המסורתית, היא ההגדה של פסח, אך מופיעים בהם גם טקסטים ואיורים חדשים, ובראשם אזכורים לאירועים מן האקטואליה של היהדות והציונות במאה העשרים, וכן הדגשת חג הפסח כחג חקלאי המסמל את האביב. המצווה העיקרית שאותה ראו מנסחי ההגדה הקיבוצית לפסח לנגד עיניהם היא “והגדת לבנך”; לפיכך ההגדה בנויה באופן שמספר אכן את סיפור יציאת מצרים, אך גם את סיפור הגאולה הציונית. ההגדה הקיבוצית של הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר היא הגדה משותפת לכל קיבוצי הקיבוץ הארצי. ההגדה מופיעה באותה מתכונת, עם ציוריו של שמואל כץ משנת 1964. ההגדה נחלקת לארבעה “שערים”: אביב, יציאת מצרים, גאולה ותקומת מדינת ישראל, השלום. בשער האביב מצויים קטעי קריאה משיר השירים: “הנה הסתו עבר..” (שיר השירים ב’) ו”נצא השדה..” (שיר השירים ז’), והפיוטים: “גשם חלף וסתו עבר… בוא בשלום טל” המיוחס ליוסי בן יוסי או לאליעזר הקליר, “הלילה הזה כל העולם כולו אומרים בו הלל ואוצרות טללים נפתחים בזה הלילה” (פרקי רבי אליעזר), מספר פרקים מתפילת הטל של אליעזר הקליר החל מ”טל צווה שנה טובה ומעוטרת”, שירו של משה אבן עזרא: “כתנות פסים לבש הגן…” ושירו של מתתיהו שלם, “שיבולת בשדה”. שער הסיפור ביציאת מצריים מתחיל במה נשתנה, הא לחמא עניא והשיר העממי “עבדים היינו” המסורתיים ולאחרים מספר פרקים מספר שמות (ארוכים יותר מהקיים בהגדה המסורתית) המספרים את סיפור יציאת מצריים ומזכירים את הנהגתו של משה רבנו (הנעדרת מההגדה המסורתית), עשר המכות ודברי רבן גמליאל: על “פסח, מצה ומרור”. לכך נוספים קטעי קריאה מודרניים משלימים כשיר מתי מדבר האחרונים של חיים נחמן ביאליק וקטע מ”במדבר” של דוד פרישמן: “לך, בוא מצרימה ובאת אל הנענים והאומללים, אל כל הנאנחים והנדכאים, ואמרת אליהם כי עבדים הם – והם לא יבינו; ואמרת אליהם כי אומללים הם – והם לא יידעו; וכי גדול עוניים וגדולים מכאוביהם ונורא לחצם – והם לא יאמינו; ופקחת את עיניהם בחוזק יד על כל לחצם ועל כל עונים –וגאלת אותם”. סיפור יציאת מצריים מסתיים בשירת הים ובמילים, שהן פרפראזה על הנוסח המסורתי: זכור את היום הזה אשר יצאתם בו ממצרים מבית עבדים. כי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, לא אבותינו בלבד, אף אנו נגאלנו עימהם כי בכל דור ודור עולה זעקת ישראל ושוועת העשוקים תחת יד משעבדיהם ובכל דור ודור יחמר חרונם לפרוק עול. ובכל דור ודור תפרח תקוות אביב חדש חיים חדשים תקוות השחרור והתחייה. שער הגאולה והתקומה מקשר בין גאולת מצריים לבין התקומה הציונית שגולת הכותרת שלה הקמת הקיבוץ ושיקומו על ידי עולים פליטי השואה. במהדורת 1964 נמצאים בחלק זה הפסוקים “זכור את אשר עשה לך עמלק”, שיר הפרטיזנים, מגש הכסף, יזכור ושירו של יהודה הלוי “ציון הלא תשאלי”. במהדורת 1986 חלק זה מצומצם יותר ואינו כולל את שיר הפרטיזנים, את מגש הכסף ואת היזכור. שער השלום כולל את נבואת הנחמה: “הגפן תיתן פריה והארץ תתן יבולה” (זכריה ז’), “והיה באחרית הימים וכיתתו חרבותם לאיתים…” (ישעיהו ב), שיר המעלות, “שאי סביב עינייך וראי: כולם נקבצו באו לך” (ישעיהו ט’), “הנה ימים באים ונגש חורש בקוצר…” (עמוס ט’). במהדורת 1986 נוסף שיר השלום מאת יהודית כפרי “פעם תהיה אהבה גדולה”. ההגדה מסתיימת בחד גדיא. ברכות ארבע הכוסות אף הן זכו לנוסח חדש, המתאים לפרקי ההגדה ולרוחה, שואב ממסורות אך מהווה יצירה מקורית: כוס ראשונה: “כוס ישועות נישא ליציאת ישראל מגולה לגאולה משיעבוד מלכויות לקוממיות בארצנו לחיים ולישועה!” כוס שניה: “כוס גאולה נישא לניתוק מוטות עבדות במלוא תבל לפדות עמלים לחיים ולגאולה!” כוס שלישית: “כוס נחמה נישא לשלום שארית ישראל ולשלום העמים יהי שלום בחיילינו, שלווה באוהלינו לחיים ולשלום!” כוס רביעית: “כוס ברכה נישא לנו ולבנינו ולכל מעשה ידינו, לפרי האדמה ולתנובת האדם, ליום העמל ולחיי השיתוף, לחיים ולברכה!”
|
שמות עבריים שמקורם במצריים העתיקה
כיוון שמשה רבנו גדל בחצר-פרעה, ברור שהיה לו שם מצרי. אך מה לגבי הוריו, יוכבד ועמרם? מה לגבי אחותו מרים, חותנו יתרו, אשתו ציפורה ושני בניו? ומה לגבי שושנה, עפרה, ארנון, דן, חנה ודוד?
קישור למאמר המלא http://www.daaton.co.il/Article.aspx?id=1654
מכון שיטים וקיבוץ געש שמחים לכבוד הוצאת הספר:
אל ארץ חדשה אתה עובר
ההגדה הקיבוצית של פסח ותולדותיה
צבי שוע – קיבוץ געש
בהפקת “המערכת” בקבוץ דליה
ההגדה של ההגדות הקיבוציות מפעל תרבותי חסר תקדים, המכונס בספר ענק, סוקר את תולדות ההגדה הקיבוצית של פסח מראשית התהוותה ועד ימינו. חברי הקיבוצים שעשו במלאכה מספרים על אחורי הקלעים של אם כל ההגדות הקיבוצית ארנון לפיד מתוך עיתון “קיבוץ” של אתר ynet וידיעות אחרונות פורסם ב 18 לאפריל 2011
המפעל החשוב ביותר של התרבות העברית בארץ, במאה השנים האחרונות” – כך, לא פחות, מגדיר פרופ’ אסא כשר את “אל ארץ חדשה אתה עובר – ההגדה הקיבוצית של פסח ותולדותיה” (עורך ראשי: צבי שוע, עורכים: אריה בן גוריון ז”ל, וזכריה גורן ז”ל, הוצאת “שיטים”, הפקה: “מערכת”, דליה). אם להמשיך באותו קו, הספר הזה הוא גם, כנראה, מהכרסתנים שראו אור בארץ בתקופה הנזכרת (638 עמודים), ומן הסתם, גם מכבדי המשקל שבהם. הסטטיסטיקה, המופיעה בסופו, מוסיפה לרשימת השיאים גם את העובדה שנסקרו בו יותר ממאתיים הגדות קיבוציות, וזה אומר כ-4,000 עמודים, שמשמעותם כ-8,000 קטעים. בסך הכל, כתוב, עיינו עורכיו – שניים מהם, זכרם לברכה, ואחד יבדל”א – בכ-10,000 קטעים! ).
פנייה מאבא קובנר סיפור לידתו והיווצרותו של הספר הקולוסלי הזה מרתק לא פחות מתוכנו, וכשצבי שוע (פאוסט), עורכו הראשי מקיבוץ געש – היחיד שנותר בחיים מבין השלושה שעבדו עליו (שני האחרים היו אריה בן גוריון מבית-השיטה וזכריה גורן מהעוגן) – מספר אותו, הוא נשמע כמו סיפורו של אדם לא-צעיר (86), שסיים מסע ארוך, ומתקשה להאמין שאחרי הכל, למרות הכל, זכה והגיע. היה זה דווקא אבא קובנר, איש “השומר הצעיר”, שב-1987 פנה אליו, לצבי, ולאריה בן גוריון, שותפים זה שנים בעיצוב ובטיפוח חגי ישראל בקיבוצים, וכתב להם: “לילות הסדר וההגדה של פסח בתנועה הקיבוצית, הם-הם היצירה המקורית ביותר שהתנועה יצרה בתחום החג והתרבות מאז ראשיתה. מן הדין להפקיד עדות לתולדותיהם בגנזך האומה. אתם בארכיון”, דחק בשניים, “חייבים לקחת על עצמכם משימה זו, כי אם אתם לא תעשו זאת, איש לא יעשה זאת מלבדכם, ואם לא תעשו עכשיו, הדבר כבר לא ייעשה”.
הגדות קיבוציות. “המפעל החשוב ביותר של התרבות העברית בארץ, במאה השנים האחרונות” (צילום: דני וסרלאוף)
בסיס, חומר גלם, כבר היה בנמצא: מאות רבות של הגדות קיבוציות שליקט ואצר אריה בן גוריון בצריף שליד דירתו בבית-השיטה, “אבל יש להודות, שכשהתחלנו במלאכה, בה ראינו גולת הכותרת לפעילותנו במשך עשרות שנים”, מספר שוע, “לא היינו בטוחים שנגיע אל סופה. אימצנו את דברי רבי טרפון: ‘לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה’. בשלב מסוים צירפנו לעבודה את זכריה. אחרי ששניהם הלכו לעולמם, ואני נשארתי לבד, וגם הקשיים הכספיים לא עזרו – הייתי קרוב להרים ידיים. הרגשתי שזה למעלה מכוחי. באו אנשים חשובים ואמרו לי: ‘אסור לך, זו בגידה באריה’. אמרתי להם: ‘איני מסוגל’, ולא הניחו לי. הלחץ עשה את שלו, והמשכתי, גם כי הבטחנו לאבא קובנר, וגם מתוך מחשבה, שאם התנועה הקיבוצית כבר לא תהיה קיימת, לפחות תישאר ממנה עדות תרבותית חשובה”. שוע, אגב, יצא נשכר מהעבודה הסיזיפית: הוא קפץ עידן, ולמד את רזי המחשב. “שכן שלי, שראה שאני עובד על מכונת כתיבה, הביא לי מחשב ודיסק, ועליו צרובים כל הספרים שהייתי זקוק להם בעבודה. עד אז הייתי נאלץ כל פעם לקחת מהמדף את הספר הדרוש, לדפדף ולהעתיק ממנו… זו היתה הקלה גדולה”. ניכור והתרסה כלפי אלוהים בוג’ה, בנימין יוגב (בית-העמק), חבר מערכת הספר, שליווה, ודחף, וגייס כספים, חושף כמה פרטים נוספים: “כשאריה בן גוריון היה מוזמן להרצות על ההגדה של פסח, והוקצבו לו שעתיים, הוא היה מדבר שעה וחמישים על ההגדה הקיבוצית, ועשר דקות על ההגדה המסורתית. צבי ואריה בכלל התחילו לעבוד על ספר שעסק בהגדה המסורתית, תשעה חלקים, כל אחד בן כמה פרקים, מכיל הספר שלפנינו, ומטרתו העיקרית, לפי שוע, היא להצביע על התמורות שעברה ההגדה הקיבוצית מראשית התהוותה – מההגדה המקומית של דגניה, 1920, ועד להגדות התנועתיות, שהחלו להופיע בשנות החמישים. עיון ועלעול בספר מגלה ומבסס – בטבלאות, בהשוואות, במובאות למכביר – את התפתחות יחסנו אל ההגדה, שראשיתה הסתייגות רעיונית ממקורות היהדות המסורתיים, ופה ושם אפילו ניכור והתרסה כלפי אלוהים, והמשכה באימוצם ההדרגתי, הסלקטיבי-במודע, מתוך הבנה והשלמה, שהם שורש התרבות הלאומית היהודית, ומקור צמיחת הציונות.
מימין לשמאל: בנימין יוגב (בוג’ה), צבי שוע ועזרא רבין (צילום: דני וסרלאוף)
בוג’ה, שגם בדברו על עניינים (וספרים) כבדי משקל, לעולם שומר על רוח טובה והומור, מספר: “אתה לא יכול לתאר לעצמך מה היה שם, בהגדות הקיבוציות הראשונות, לפחות עד שנות החמישים: ציונות, געגועים, כמיהה לארץ ישראל, אהבת הארץ… אם הספר ייפול לידי המתנחלים ביו”ש, זה יהיה הספר המרכזי שלהם. וכמה אקטואליה וכרוניקה – עולמית, ארצית, וגם קיבוצית. וכמה ‘יזכור’ – גם על קורבנות השואה, גם על חללי המלחמה. איך בכלל היו החברים מסוגלים לשיר שירי חג וליהנות מסעודה באווירה כזאת?”.
על הספר:
“כשהחלו להכתב ולהתבצע סדרי הפסח הקיבוציים לא ידעו הכותבים והמבצעים כי בטקסטים שיופיעו וייעלמו בהגדותיהם יהיו טמונים הווידויים וההזיות של דורות צעירים, שביקשו למצוא בארץ ובקיבוץ סוף לתלישות ופתיחה להרפתקה רוחנית גדולה. סדרי הפסח מתקיימים בקיבוץ בימי מאורעות ומלחמה, בימי שואה ותקומה. בטקסטים של ההגדות הקיבוציות נרשמים עקבות של מרד וקשר מחודש, סיפור היסטורי ואוטוביוגרפי. הן עוקבות אחר תהליכים של צמיחת חברת ילדים וסיפורי מקום, ויש בהן ערגה תרבותית וחיפוש אחר מקורות ספרותיים ומסורתיים.”
ספר זה שבעבודת ליקוטו החל אריה בן-גוריון – וזו נמשכה על ידי שותפו, זכריה גורן – הוא ספרו של צבי שוע, שהאמין בו ועשה עבודת ענק בליקוט, בלימוד ובעריכת החומר שנאסף.
עזרו בעריכה ובהבאה לדפוס בנימין יוגב (בוג’ה), מוקי צור, עזרא רבין וארני דרוק.
|
סדר פסח משנת 1985 במלואו.שבו אב הסדר
אורך הסדר 90 דקות
נא להקיש על התמונה למטה
ו |
עריכת תוכן: חגי בן גוריון
צילום וסריקה: חיים בניאן
עריכה גרפית: מיכל אלבלק
מקורות: ארכיון בית השיטה מכון שיטים ואוסף אריה ב.ג 2009 כל הזכויות שמורות