תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
דינה שרון
חברה
כ”ב תשרי תרע”ג ג’ בתשרי תשס”ב
3.10.1912 20.9.2001
דינה, בתם של מנדל וחנה קלץ’, נולדה בשמחת-תורה, בת-זקונים למשפחה מסורתית גדולה בפולין. בהיותה בת שלוש נפטרה אמה והאב נישא בשנית. דינה, שלא הסתדרה עם אמה החדשה, עזבה בגיל שלוש-עשרה את הבית והצטרפה אל אחיה הבכור, שהיה נשוי וחי בגרמניה. המעבר לגרמניה היה קשה. לא היתה לה שפה והלימודים בבית-הספר לא התאימו לה.
בהיותה בת שבע-עשרה הצטרפה לתנועת הנוער החלוצי ויצאה להכשרה, למרות התנגדותו של אחיה. ההכשרה היתה בכפר שליו בנוף רומנטי, שם נפגשו לראשונה דינה ועדי. היתה זו אהבה ממבט ראשון ומאז לא נפרדו השניים במשך שבעים ושתיים שנים. בשנת 1931 נישאו דינה ועדי ומיד לאחר החתונה עלו יחד לארץ כתיירים והצטרפו לקבוצת “החוגים” במעיין. יובל, בנם הבכור, נולד בשנת 1936 והיה התינוק הראשון שהגיע ישר מבית-החולים אל ישוב הקבע בית-השיטה. בהמשך נולדו בניהם נמרוד וגידי.
לאחר שנים מספר בהן עסקה בעבודות שונות, יצאה דינה ללמוד התעמלות, כשהיא רוכבת על חמור, לתל-עמל, שם קיבלה את הכשרתה הראשונה. לימים המשיכה ללמוד במוסדות גבוהים בארץ וגם בחו”ל. שיטות העבודה של דינה היו מיוחדות, הן בעבודה בקבוצות והן בטיפול אישי בחברים וילדים. ההתעמלות היתה לדינה פילוסופיית חיים, דרך להתגבר על כאב וסבל. רבים שזכו לטיפול מידה לא ישכחו את טביעת אצבעותיה.
במלחמת יום-כיפור נפל על המשפחה אסון כבד עם נפילתו של נמרוד, שהשאיר אחריו ארבעה ילדים. דינה ועדי נרתמו בכל כוחם ואהבתם לעזרת המשפחה, במסירות אין-קץ.
אסונות נוספים פקדו אותם כאשר נכדיהם – פלג, בנם של יובל ויונה, ועומר, בנם של נמרוד ושלומית, נקטפו בטרם עת. השותפות והאהבה בין עדי ודינה הם שעזרו להם לשאת את הכאב ולהמשיך לתפקד.
עם פטירתו של עדי לפני שנה, נפלה רוחה של דינה וכוח הרצון שלה להמשיך לחיות נחלש ונחלש… בשנים האחרונות לחייה התגוררה דינה בבית הפז וזכתה שם לטיפול מסור ואוהב של הצוות והמשפחה.
דינה נפטרה שבעת ימים, שכמשפחה גדולה ואוהבת סביבה והיא בת שמונים ותשע שנים.
יהיה זכרה ברוך.
יהי זכרו ברוך
