תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
שבתאי בארי
חבר
א’ בכסלו תר”ע ז’ באב תשס”א
14.11.1909 27.7.2001
שבתאי נולד בעיירה קטנה ברוסיה. ילד קטן לומד ב”חדר”, מאמין אדוק. משפרצו הפרעות ביהודים, המשפחה עוקרת ונודדת ממקום למקום. בגיל שלוש-עשרה, בפינסק, שעפס’ל מייסד ומנהיג את קן “השומר הצעיר”. בגיל חמש-עשרה עלה לארץ-ישראל עם משפחתו לתל-אביב. שלוש שנים בתיכון בגימנסיה הרצליה הספיקו להרות וללדת את “החוגים”, היא “המחנות העולים”. את בית-השיטה ייסד עם חבריו לפני שבעים ושבע שנים בחדרה.
שבתאי הניח יסודות לבניינים ותוכניות להתיישבות. ארבע פעמים עבד וריכז בבית-השיטה את ענף הבנייה. שלוש פעמים נשלח להדרכה ולמזכירות “המחנות העולים”. בבית מילא תמיד תפקידים: רכז ועדת תרבות, מזכיר, רכז ועדת חברה, ועדת ארגון ושוב שליחויות למזכירות הקיבוץ המאוחד: מוביל וועדת-הבנייה דאז, מרכז ועדת חברה. ביניהם יצא ללימודים, לסמינר אפעל – לשנתיים.
בגיל מבוגר הוא מחליט לחזור לעבודת-הכפיים, להגשים ערך עליון. עשר שנים עבד בחרושת-מתכת כחרט, מחסנאי, שרטט.
בהגיעו לגיל שישים וחמש חש כי עכשיו חובתו להנציח את מפעל חייו. עשרים שנה הוא עשה את ארכיון בית-השיטה. אסף, ליקט, תייק מסמכים. הקליט אין-ספור ראיונות. בנה מוסד זיכרון ולימוד לכל הפואמה הזו.
כשנאלץ לצאת משם, והוא בן שמונים וחמש, מצא עצמו לפתע מובטל. חרב עולמו, אך לא התייאש. מתחבר אל חמוטל, הוא עובד בבית-העלמין. משך שלוש שנים המשיך לגרף, לטפח וללטף את הפרחים והעצים, לזכר הנפטרים ולכבוד החיים.
בשלוש השנים האחרונות “אני כבר זקן” היה אומר. ידיו רפו, רגליו כושלות. הוא ממשיך לחיות. מטפח גינת-פרחים מקסימה משני צידי הבית, באותה אובססיה אופיינית להגשמת כל חלומותיו. משכים טרם שחר לשולחן הכתיבה, יושב, קורא וכותב. משנן ולומד תורה, מעמיק בתנ”ך, במקרא, בגמרא, סוגר מעגל למקור ילדותו.
כשהוא חלה והוכנס לבית החולים, כבר בפעם הראשונה, לפני ארבעה חודשים, ידענו שכאן מסתיימת תקופה. והוא עדיין צלול, חכם, חריף.
חייו היו מלאי אמונה ומאבקים. חיים עשירים, זכה לראות ילדים, נכדים ונינים.
אדם שמח, אוהב את הניגון, הזימרה, אוטודידקט המלמד את חבריו למרות שלא למד לימודים פורמאליים. מוקף בטיפולה של משפחתו, באהבה רבה ובמסירות אין קץ הלך לעולמו והוא בן תשעים ושתיים שנים.
קישור למידע נוסף על שבתאי בארי
יהי זכרו ברוך
