תפריט
שלח לחבר
הדפס דף
04-6536500
צבי צצקיס
חבר
כ”ב באלול תרע”ז י”ג בתמוז תשס”א
9.9.1917 4.7.2001
צביקה, בנם של רגינה ונחמן צצקיס, נולד בווייסבאדן, גרמניה. ילדותו ונעוריו עברו עליו בעיר מנהיים. הוריו הגיעו לגרמניה מרוסיה. הם היו שומרי מצוות ולצביקה היה מורה לעברית וליהדות. הוא שמר מצוות כמעט עד לעלייתו ארצה. צביקה למד בבית-ספר גרמני והמשיך לגימנסיה ריאלית, כשהוא מכוון עצמו לקריירה אקדמאית. במקביל הוא השתייך תנועת “הבונים”, אך לאו דווקא ממניעים ציוניים. עם עלייתו של היטלר לשלטון, והוא אז בן שש-עשרה, היה ברור שלא יוכל להמשיך את לימודיו בגימנסיה, ובהשפעת הוריו הבין שעליו לצאת את גרמניה, עם כל הקושי הכרוך בעזיבת הבית והמשפחה בגיל צעיר כל-כך.
צביקה יצא להכשרה בוורקדורף שבהולנד, מקום בו נאספו צעירים פליטים מגרמניה שהכשירו עצמם לעלייה לארץ וחיו במסגרת של קיבוץ. בהכשרה הוא פגש בשולמית ומאז היו חייהם קשורים זו בזה. לאחר שנתיים בהכשרה, בהן עסק גם בייבוש ביצות, עלה לארץ בשנת 1936. בנמל חיפה חיכתה לו שולמית, שעלתה לפניו, ושניהם באו לקבוצת החוגים במעיין. בקבוצה היו תנאי החיים קשים, וגם העבודה היתה קשה, בעיקר במחצבה. בבית-השיטה גדלה המשפחה: נולדה הבת הבכורה יהודית ואחריה הבן עלי. עלי נולד חולה, ולמרות שטופל במסירות אין-קץ הוא נפטר בגיל שמונה. הולדתו של עודד, בן הזקונים, הביאה ניחומים ועידוד רב למשפחה.
צביקה נמשך תמיד לטכנולוגיה, גם כשעבד בחקלאות. כשנכנסו לארץ קטפות הכותנה הראשונות, הוא היה האחראי על הכנסתן לעבודה, למד ביסודיות את מבנה הקטפת והפך למומחה מספר אחד בנושא זה בארץ. הוא אף הקים את המכון לשיפוץ קטפות אצלנו.
צביקה היה גם איש הקולנוע שלנו. שנים רבות, כל שבוע, באדיקות של ייקה, הקרין את הסרט ואף דאג להחלפת מכונת ההסרטה במשוכללת יותר. במשך השנים נתפס גם לנושא הצילום.
הוא התמחה בו והיה לצלם התיעודי של הארכיון ושאר המוסדות. בגיל מבוגר לא חשש להכנס לנושא המחשב, שהוסיף עניין רב ותעסוקה מהנה. צביקה היה איש משפחה והמשפחה היתה תמיד במרכז חייו. פטירתה של שולמית היתה קשה מאד עבורו. הוא זכה לנכדים ונינים שסבבוהו באהבה רבה. לאחרונה התערערה מאד בריאותו. הוא נאלץ לרדת מהקלנועית ולוותר על עצמאותו שהיתה כה חשובה לו. צביקה זכה לטיפול המסור של עובדי בית הפז ושל משפחתו האוהבת, עד ליומו האחרון.
בגיל שמונים וארבע הלך לעולמו.
יהי זכרו ברוך
