חיפוש לפי אירוע:

נפטר פעולות איבה חלל צה"ל נפטרים (כללי)

יונה ירחי
מבצע קדש

  18.1.1916 – 1.11.1956

  נפל בקרבות אבו- עגילה

בן אליהו ומיכל. נולד ביום י”ג בשבט תרע”ו (18.1.1916) באודיסה. משחר-ילדותו גדל בבית ספוג תרבות עברית ורוח ציונית. בשנת 1921 עלתה לארץ משפחת רבינצקי בתוך קבוצת-סופרים מאודיסה. יונה למד בגמנסיה העברית “הרצליה” וסיים את לימודיו בה. בגיל 16 הצטרף לתנועת “החוגים”, בה ראה דרך לעצמו והשלמה לאוירה הציונית של הבית בו גדל. בערך באותה תקופה הצטרף לקבוצת “המקשר” שה”הגנה” אירגנה בקרב בני-התנועה. בסיימו את לימודיו בגיל 17 יצא להכשרה בנען יחד עם חבריו ב”חוגים” ושם המשיך לעסוק בענייני-ה”הגנה”.
בשנת 1934 הלך לקבוצת “חוגים” שליד המעיין. בהיותו ב”מחנות העולים” התבלט יונה בערנותו והיוה בהם את הרוח החיה. הוא נתחבב על החברים וכמה שירים שנכתבו עליו הפכו להיות פופולריים בקרב הנוער שבמשק והידוע בהם הוא “אהבתי את יונה”. לאחר זמן מועט קיבל תפקיד של מרכז-עבודה בתעלת-הגלבוע. מאז מילא תפקידים רבים בקבוצה ומחוצה לה. לבסוף ירד לסדום. בין שאר עבודותיו שם הקים את תחנת-הרדיו הראשונה של ה”הגנה”. בתום שלוש שנות-שהותו שם, חזר לבית-השיטה,  הקים משפחה ורצה לעסוק בענף חקלאי, אך בשנת 1939 גויס לעבודה בתחנת-הרדיו המרכזית של ה”הגנה” ולהדרכה בקורסים שונים. בהיוולד בתו הראשונה שוחרר מתפקידו לזמן קצר ובחזרו נבחר מייד למרכז סידור-העבודה במשק.
 בשנת 1941 גויס שוב לעבודה במנגנון-ה”הגנה”. בימי מלחמת-העולם השניה נתמנה למפקד פלוגות-הנוטרים בגוש-חרוד ובגוש בית-שאן. בשנת 1941 נמשך יונה לרעיון המודיעין הצבאי והתחיל לטפחו בסיורים מתמידים ורישום כל פרטיהם. כשפרצה מלחמת-הקוממיות והוקם גדוד “דרור” האחראי לאיזור המשתרע מעמק-זבולון ועד לירדן, סופח אליו יונה ועסק בו בארגון צוות-המודיעין ובסיורים; לאחר תקופה קצרה הועבר לגדוד “גדעון”. ביום עסק במודיעין ובסיורים, ובלילה במיקוש ובחבלה. השתתף בכיבוש בית-שאן והיה בין הראשונים לכניסה לעיר; השתתף בכיבוש זרעין ובמלחמה נגד ג’נין; עם כיבוש נצרת וסביבתה הוטל עליו ועל מפקדי-מודיעין אחרים לקבל את כתבי-הכניעה מכפרי-הסביבה ולאסוף את הנשק. לאחר-מכן עסק בפעולות סיור וטיהור ברחבי-הגליל עד שהחטיבה הועברה לנגב.
כתום מלחמת-הקוממיות חזר הביתה והתחיל לעבוד במוסך. עשה כל מאמץ ליצירת הווי חי ולבבי בקרב החברים בקיבוץ. לבסוף התפנה לתיקון טרקטורים והתחיל לומד את המקצוע ברצינות וביסודיות האפייניות לו. אך כעבור זמן לא רב נבחר כמרכז סידור-העבודה. בכל שטחי-העבודה חתר לקראת יעול והתמסר בראשונה לחדר-האוכל ומטבח בראותו ענף זה כחטיבה כוללת, אחת מנקודות-המוקד של הקיבוץ כולו. בתפקידו זה של מתכנן, מבצע ומחנך עשה ללא-ליאות מתוך קפדנות ותבונה, דקדקנות וחיוך והצליח. בין השאר גילה נטיה ואהבה לצמחיה שבארץ. כל ימיו היה איש סדר, משטר וחוק ותבע אותם גם מזולתו. יחד עם זה היה איש אמונה וחזון והאמין בכנות בדרך החלוציות הקיבוצית ובאדם הנושא אותה. בדצמבר 1955 גויס לועדת הביטחון של הקיבוץ המאוחד שוב ונעשה אחראי לבטחון ישובי-הקיבוץ בכל צפון-הארץ מחדרה ועד גבול לבנון-סוריה. כחבר בוועדת הביטחון אמר: החברים שלנו ילחמו כראוי במוצבים, רק אם יהיו בטוחים כי ילדיהם מוגנים היטב במקלטים”.
בעת גיוסו למערכת סיני, נסע במוצאי שבת הביתה להיפרד ממשפחתו. אור ליום ה’ נתקבלה פקודה לפתור את ציר אבו-עגילה, שהיה חסום ע”י משלטים מצריים. זחל הפיקוד עלה על מוקש. יונה היה בין הנפגעים, והועמס על אלונקה, אך ביקש שייקחו את חברו תחילה, וכך נשאר בשטח. כאשר נכבש המשלט כעבור יומיים, מצאו אותו ללא רוח חיים.
לא ארוכה הדרך רק ארבעים שנה לה. לא מיוחדת היא; רק אופיינית היא לדור שבטרם מדינה ובהיוולד מדינה.
הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום ו’ במרחשון תשי”ח (31.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבית השיטה. הניח אשה- רינה  וארבעה ילדים: נורית, עמיחי, חנה ושושי. בלמאת שנה לנופלו הוציאה בית השיטה חוברת לזכרו. הקיבוץ, בשיתוף המשפחה, נהג במשך שבע שנים להעניק פרס-יעילות (כספי) על-שמו לענף המצטיין במשק במשך השנה; פרס זה הוענק ביום-השנה לנפלו בפני משתתפים מרובים שבאו למשק לטקס זה.
 

 קישור למידע נוסף על יונה ירחי

יהי זכרו ברוך

backtotop